<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חנניה סגן הכהנים</h1>
<h2>דף כה.</h2>
ואידך [עדיות פ"ב מ"ג] אף הוא העיד על כפר קטן שהיה בצד ירושלים והיה בו זקן אחד והיה מלוה לכל בני הכפרים וכותב בכתב ידו ואחרים חותמין ובא מעשה לפני חכמים והתירו, ולפי דרכן אתה למד שהאשה כותבת את גיטה והאיש כותב את שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו. ובפ"ב דגיטין [כ' ע"ב] מייתינן לה אבעיא דבעי רמי בר חמא, היו מוחזקין בטבלא שהיא שלה וגט כתוב עליה והרי היא יוצאה מתחת ידו מהו מי אמרינן אקנויי אקני לה ניהליה או דילמא אשה לא ידעה לאקנויי. ומייתי' מהא אביי ודחי לה רבא דילמא זקן שאני דידע לאקנויי. ואתא רבא למיפשט מהא דתנן ערב היוצא לאחר חיתום שטרות, ודחה רב אשי דילמא גברא שאני דידע לאקנויי. והקשו היאך דומה גט לשטרות דילמא חילוק יש דהא שטר אינו [אלא] לראיי' בעלמא מה לי כתב ידו והעדים חותמין על אותו שטר הואיל וחותמין עליו הרי לו חתימת העדים הוא העדות אבל גט דעיקרו בכתיבה מתגרשת וכתב ונתן לה ספר כריתות מנלן דיש ללמוד מכאן ואפילו סיפא דאייתי רב אשי ופשיט מהאשה כותבת את גיטה היאך נלמוד גט משטר דהא אפילו שכר הגט מן התורה על הבעל ליתן כדאיתא בגט פשוט [ב"ב קס"ח ע"א] וכתב ונתן והיאך נלמוד זה מזה ואינו קשה לפי מה שפירשו פי' קדמונ' דהלוה צריך והמוכר צריך ליתן הנייר דכתיב ואקח את ספר הַמִקְנ0ה וקרי ביה ספר המְקַנַה ואע"ג דלוקח (ומוכר) [והלוה] נותנין השכר כדאיתא בפ' גט פשוט, ובפ"א דקידושין [ט' ע"א] ת"ר בשטר כיצד כתב לו על החרס או על הנייר בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי וכו' מתקיף ר' אבא [בר ממל] הא לא דמי האי שטר לשטר זביני, דהתם מוכר כותב שדי מכורה לך, הכא בעל כותב בתך מקודשת לי אמר רבא התם מעניינא דקרא [והכא מעניינא דקרא] התם כתב מוכר ומכר מאחוזתו במוכר תלה רחמנא הכא (בלוקח) [בבעל] תלה רחמנא דכתיב כי יקח ופרכינן התם נמי כתיב שדות בכסף יקנו קרי ביה יַקנו וכו' ואע"ג דמסיק אלא אמר רבא הילכת' נינהו (כיון דהילכת' נינהו) כיון דהילכתא קרא דמוכר כותב שפיר ילפינן אגט אשה מהתם, דלוה נמי דומיא דמוכר הוא, דהא לוה נותן את השכר משום דהנאה דידיה היא ואף הנייר היל' שפיר יליף מהתם, מיהו הא קשיא לי דאמאי לא פרכינן דהא אביי ורבא מאי טעמא לא פשטי מהא דרב אשי דהא מתניתין היא [גיטין כ"ב ע"ב] וליכא למימר לא שמיעא להו דכה"ג פרכ' במס' סוטה הל' ראשונה דארוסה ושומרת יבם [כ"ה ע"א] דאבע' לן התם עוברת על דת צריכה התראה להפסידה כתובתה או לא, ואתינן למיפשט ממתניתין דארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובת' ודחאה אביי וכן רב פפא. תו אתינ' למיפשטה ממתניתין דאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ודחאה רב יהודא מדסקרתא ומסקנא אמר רב חנינא מסורא ת"ש ואילו שב"ד מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נש[ת]טה וכו' ומתמהינן וכולהו מאי טעמא לא אמרי מהכא כיון דמשנה היא ושגורה בפי הכל וכה"ג נמי קשה לי בהאשה רבה [יבמות צ"א ע"א] אההיא דניסת שלא ברשות דפליג רב ששת אדרב ואמר מאי הוה לה למיעבד, ואותיבו עליה אביי ורבא ועולא ורב שימי בר אשי ורב אשי ורבינא כל אותה משנה דגיטין פ' הזורק [ע"ט ע"ב] לכולהו איכא חד שיטיא או כאבעי ליה לאמתוני או כאבעי לה לאקרויי דהא מותבינן התם ביבמות [קי"ד ע"א] אפלוגתא דקטן אוכל נבילות למ"ד אין ב"ד מצווין להפרישו לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים ופרקינן דלא לספי להו בידים. ותו כל נפש מכם לא תאכל דם ושנינן נמי דלא לספי בידים. ותו אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים ושנינ' דלא ליטמי בידים ועבדינן להו צריכותא התם בלאו הכי אית לן לאוקמי קראי למה לי. מיהו כל מקום ששיטה זו בתלמוד שיש לתרץ תירוץ אחד על הכל למה הוצרכו האמוראין להביא מה שכבר נוח לידחות ובכמה מקומות בתלמוד שיש לשאול כעניין זה. ואידך [עדיות שם] על המחט שנמצאת בבשר שהסכין והידים טהורות והבשר טמא נמצאת בפרש הכל טהור. במשנה דוקנית ובשאר ספרים שכת' בהן עדיות לא מצאתי יותר, וגם בכמה סדר משנה לא מצאתי יותר.
<h2>דף מב.</h2>
ואע"פ שר' חנניה סגן הכהנים היה קודם לר' עקיבא אל תתמה על ההיא דתנן במס' פרה פ"ג [מ"א] ומייתינן לה בפ"א דסדר יומא בגמרא מפרישין כהן גדול [ח' ע"א], נימא כתנאי אי טומאה דחויה בציבור או התר' דתנן אחד זה ואחד זה פי' כהן גדול ביום הכיפורים וכהן השורף את הפרה מזין עליו כל ז' מכל חטאות שהיו שם דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר אין מזין עליו אלא ג' וז' בלבד, ר' חנניה סגן הכהנים [אומר] כהן השורף את הפרה מזין עליו כל ז' כהן גדול ביום הכיפורי' אין מזין עליו אלא ג' וז'. ואין לתמוה כמו שכבר כתבתי כבר ששונה דברי הראשונים עם האחרונים כההיא דפ"א דפסחים [י"א ע"ב] ר' מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחילת שש בין חולין בין תרומה ר' יהודה אומר אוכל כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש. ר"ג אומר חולין כל ארבע ותרומ' כל חמש וכו' והרי ר"ג שקדם להם אלא המסדר' שסדרו משנה ובריית' כל מחלוקת שנחלקו האחרונים ומצא' דברי הראשונים עניין הכרעה שנה דברי החולקים וסדר דברי הראשונים דאיירו נמי בה אחריה' כעניין הכרעה, אי נמי כההיא דבמה אשה [שבת נ"ט ע"ב] ת"ר לא תצא בעיר של זהב אם יצתה חייב' חטאת [דברי ר' מאיר], הרי איסור תורה לחיוב, וחכמים אומר' לא תצא מדבריהם מיהו אם יצתה פטורה דתכשיט הוא ולכתחילה שרי אלא משום דילמא שלפא ור' אליעזר אומר יוצא לכתחלה דאשה חשובה לא שלפה, בעניינים אילו סדרו המסדרים האחרונים דברי הראשונים שדברו במה שחלקו האחרונים ומסדרן על הסדר. בתחילת גמרא פ' טרף בקלפי [יומא ל"ט ע"א] ר' חנניה סגן הכהנים אומר למה סגן ממונה שאם אירע פסול בכהן גדול נכנס ומשמש תחתיו ובירושלמי בסדר יומא פ' אמר להן הממונה [ה"ח] ה' דברים היה הסגן משמש הסגן מימינו וראש בית [אב] משמאלו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך, הניף הסגן בסודרין אחז הסגן והעלהו, במס' תמיד בפ' החלו [פ"ז מ"ג], ולא היה כהן גדול מתמנה עד שמתמנה הסגן שהיו ממנין הסגן ואח"כ כהן גדול כדאמר ר' חנניה סגן הכהנים. ובמס' נזיר פ' כהן גדול [מ"ז ע"ב] איבעי' להו משוח מלחמה וסגן הי מינייהו עדיף לעניין ליטמא למת מצוה ומסיק דלעניין טמויי משוח מלחמה מטמא כדר' חנניה סגן הכהנים אבל להחיותו אמר מר זוטרא דמשוח מלחמה קודם משום דתלו ביה רבים, וכן מצאתי במגילת סתרים דר' ניסים, שהביא על פר הבא על המצות וכו' ובזבחים פ' טבול יום [ק"ב ע"א] משמע שקדושת סגן עדיף ממשוח מלחמה דתניא חמש שמחות היתה אלישבע יתירה על בנות ישראל יבמה מלך אישה כהן גדול בנה סגן בן בנה משוח מלחמה ואחיה נשיא שבט. וי"ס שני בניה סגני כהונה, מדאלעזר היה סגן ופנחס משוח מלחמה ש"מ דקדושת אלעזר עדיף. ופרה שנשרפה במדבר ע"י אלעזר שהוא סגן וכן יסד הקלירי [יוצר לפרשת פרה] פעולתה בסגן וכן בתוספתא דמס' פרה [פ"ד ה"ג] ונתתה אל אלעזר שהוא סגן. גרס' בפ' משוח מלחמה במס' סוטה [מ"ב ע"א] ת"ר ונגש הכהן יכול (לכל) [כל] כהן שירצה ת"ל ודברו השוטרים מה שוטר בממונה אף כהן בממונה ואימא כהן גדול דומיא דשוטר מה שוטר שיש ממונה על גביו אף כהן שיש ממונה על גביו. ואימא סגן דהיינו אחר כהן גדול ומשוח מלחמה מנלן ומשני סגן לאו ממונה דתנן א"ר חנניה סגן הכהנים למה סגן ממונה וכו'. בסנהדרין פרק כהן גדול [י"ח ע"א], כשהוא מנחם את אחרים כל העם עוברים והממונה ממצעו ות"ר [שם י"ט ע"א] כשהוא עומד בשורה לנחם אחרים, סגן ומשוח מלחמה עומד בימינו וכו' ואמר רב פפא ש"מ מהא מתנית' תלת ש"מ היינו סגן היינו ממונה דמתניתין אלמא לסגן קרי ליה ממונה לא לשום דבר אלא שאם אירע וכו'. ונראה דהיינו הירושלמי שפי' אמר להן הממונה דהוא סגן וסגן שררה שלו מרובה ממשוח מלחמה, דגרס' בשלהי מס' תעניות [ל"א ע"א] ת"ר בת מלך שואלת מבת כהן גדול בת כהן גדול מבת סגן בת סגן מבת משוח מלחמה וכו'. גרס' במס' אבות פ' עקביא [מ"ב] ר' חנניא סגן הכהני' אמר הוה מתפלל בשלומה של מלכות כמה שנאמר [ירמיהו כ"ט] דרשו שלום העיר והתפלל על כי בשלומ' יהיה לכם שלום. וגרס' בספרי [פ' נשא] וישם לך שלום ר' חנניה סגן הכהנים אומר זה שלום מלכות וכן הוא אומר למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגומר.
